אם היו שואלים אותי מה הבילוי האהוב על אמא הייתי אומרת שקניונים בטוח בטופ. וזה מוזר, כי לא בזבזנו הרבה כסף בקניונים. אבל אמא היתה מתרגשת כל פעם שהיתה שומעת על קניון חדש שנפתח. כל פעם שראינו פרסומת בעיתון או בטלוויזיה לקניון שנפתח אמא וידאה שאין לי פעולה או משהו ונועצות יום ביומן. אז נסענו להוד השרון, לראשון, לנתניה. הכלל של הקניונים היה בין גדרה לחדרה. היינו גם נוסעות רחוק יותר, אבל אז אמא סגרה איזה תירוץ למה היא צריכה לנסוע פתאום לחיפה. למשל, אם היא ממש רצתה לראות את הגרנד קניון, אז היא מצאה דודים בנשר שצריך ללכת לבקר.
היינו עולים במדרגות הנעות. מסתכלים בחנויות. קונים אוכל של קניונים וחוזרים הביתה.
אהבת אמת היה קניון איילון. אולי בגלל שזה היה הקניון הראשון, שמרנו לו אהבת נעורים. אולי כי אמא רמת גנית במקור. זה היה הפייבוריט. כמה שעות ביליתי בקניון הזה. זה היה אמריקה ברמת גן, אולי אנגליה. היינו מסתכלים על מזרקת הברז במרכז. עזבו אתכם ממוזיאונים. אם תשאלו אותי מה יצירת האמנות האהובה עלי כל הילדות, זה מזרקת הברז. מרקס אנד ספנסר. סתם מסתכלות בחנויות כלי בית. וקונים ארוחת ערב בדליקטיב. היה שם פינוק. נקניקיות של מיס לוסי שמנמנות. בלחמניה. עם חרדל וקטשופ. הרגשנו הכי אמריקה. אבל לי היתה דילמה. כי בדוכן ממול מכרו פרעצל. והייתי חולה על הפרעצלים של הקניונים. אלו שמגיעים קפואים ומחממים בטוסטר במקום. כן, אני יודעת. כל אחד והסטיה שלו. ולא ידעתי מה לבחור, נקניקיה או פרצאל. וידעתי שלא משנה מה אבחר, לקינוח יהיו עוגיות קוקימן, חומות עם שוקולד לבן.
הקניון הזה ליווה הרבה מהחיים שלי. זה הרבה מעבר לזכרונות עם אמא. היינו נוסעים גם החברים בחופש להחלקרח שמול הקניון, או לבאולינג. שני דברים ששנאתי, באולינג והחלקרח. אבל אהבתי לנסוע עם כל החבר'ה. תמיד היה איזה מישהו שקיוויתי שתקרה איתו איזו סצנה מהסרטים בהחלקרח. להרגיש בוגרים. וגם לעבור בקניון. ולראות את המזרקה של הברז. לקנות משהו, לאכול ולחזור באוטובוס לרעננה. זה גם היה הקניון שהיינו עוברים בו האחים, כשנסענו למשחקי נבחרת באצטדיון רמת גן. היינו קונים נקניקיה וממשיכים למשחק.
פעם מרצה אחד הסביר לנו בשיעור, למה קניון זה דבר רע. כי אין חלונות עם אור טבעי. אין שעונים. הכל נועד כדי שתלך לך לאיבוד תחושת הזמן. שתשאב לתוך הקניון. והסכמתי עם מה שאמר רק לא עם המסקנה. כי זאת הסיבה שאהבתי את הקניון עם אמא. אהבתי את הללכת לאיבוד בזמן. שהזמן חולף מהר ולאט ביחד. שאין טלפונים. רק אנחנו שם. אין אינטרקום או טלפון שיכול להקפיץ. רק אנחנו יושבים ואוכלים נקניקיה של מיס לוסי ומסתכלים על המים במזרקה של הברז.
נקניקיה עטופה בפרעצל
מרכיבים
- 12 נקניקיות מופשרות
לבצק:
- 500 גרם קמח לחם / קמח לבן
- 10 גרם שמרים יבשים כף
- 10 גרם מלח דק ½ כף
- 20 גרם סוכר לבן 2 כפות
- 60 מ״ל שמן זית ¼ כוס
- 240 מ"ל מים כוס
לאמבט סודה:
- 3 ליטר מי ברז רתוחים
- 1 חבילה 50 גרם אבקת סודה לשתייה
- 3 כפות סילאן / דבש
לציפוי:
- 1 ביצה טרופה
- שומשום / תערובת לבייגל / מלח
הוראות הכנה
מכינים את הבצק:
- בקערת מיקסר עם וו לישה מערבבים את כל החומרים למעט מלח ומים.500 גרם קמח לחם / קמח לבן, 10 גרם שמרים יבשים, 20 גרם סוכר לבן, 60 מ״ל שמן זית
- מערבבים עד איחוד ומוסיפים מים בהדרגה. אם הבצק יבש לכם מדי אפשר להוסיף עוד קצת מים.240 מ"ל מים
- מערבלים על מהירות בינונית 5 דקות.
- מוסיפים את המלח.10 גרם מלח דק
- מערבלים עוד 5 דקות. עד קבלת בצק חלק, גמיש. אחיד.
- בקערה משומנת מניחים את הבצק במקום חם ויבש ומכסים מתפיחים עד הכפלת נפח. בערך שעה וחצי.
- לוקחים את הבצק ומחלקים ל12 חתיכות. 75 גרם לאחת. מכדררים כל חתיכה לכדור.
- נותנים לבצק לנוח 5 דקות.
- לוקחים כדור ומרדדים לרצועה ארוכה.
- לוקחים נקניקיה וכורכים את הבצק סביבה, ניתן בצורת נחש. או ללפף כמו משה רבנו.12 נקניקיות מופשרות
- מניחים להתפחה 20 דקות מכוסה.
- מדליקים תנור על 200 מעלות.
- בסיר רחב שמים את המים הרתוחים, סודה לשתיה וסילאן. על אש גבוהה.3 ליטר מי ברז רתוחים, 3 כפות סילאן / דבש, 1 חבילה
- לוקחים פרעצל ושמים באמבט מים למשך חצי דקה. הופכים בזהירות ועוד חצי דקה.
- מוציאים לרשת צינון כדי להפטר מנוזלי המים.
- שמים את הפרעצלים בתבנית, מורחים ביצה ומפזרים מה שרוצים למעלה.1 ביצה טרופה, שומשום / תערובת לבייגל / מלח
- מכניסים לתנור שחומם מראש את הנקניקיות לאפיה של 25-30 דקות. עד שמשחים.
כתיבת תגובה