תמיד אומרים לי כמה אני דומה לאמא שלי. נראית כמוה, מקשקשת כמוה, מבשלת – הלוואי כמוה. אבל גם אם אני הבת של ציפי, יש דברים שבהם לעולם לא אהיה כמוה. אני לא מכירה כל מוכר שאני קונה אצלו. אני נכנסת לחנות וקונה מה שאני צריכה. אולי מנהלת איזה סמול טוק, לא מעבר. אמא? היא לא הלכה לחנות צעצועים, היא הלכה למיכה. היא לא הלכה לקנות ירקות, היא הלכה לדליה. וככה גם דיברנו בבית. לא היה נותן שירות שאמא לא ידעה את המספר שלו בעל פה וגם את הסטטוס המשפחתי וכל קורות חייו. כשאמא היתה אומרת שהיא קופצת לרגע לקנות מנגו אצל דליה, ידענו שיש לנו 45 דקות של שקט בלי משימות בבית.
והיא היתה שולחת אותי בכל העיר ככה. תכנסי לאלי ביער הקסום, תגידי לו שאת צריכה את זה. ותלכי לדואר ותמסרי דש לאילנה. ואני התפדחתי. בכל מקום ברעננה אני הבת של ציפי. ותמסרי לה נשיקות. כולם חברים שלה. היא עוצרת בכל חנות לשאול את ההיא מה שלום אמא שלה. ולקחת מתכון מההיא. וברגע שכתבתי ההיא נפלתי אצל אמא. כי אצל אמא אין ההיא. לכל איש יש שם. והיא בחיים לא תקנה אצל מישהו שהיא לא תדע איך קוראים לו. הכל אישי. אמא לא עבדה, אבל היתה מקבלת מתנות לחגים מכל הספקים שלה. יותר מאשר אבא קיבל.
זה נעשה הזיה, כי באירועים משפחתיים, אמא מזמינה את מיכה ודליה, ואת אילן מהמזגנים ולוי השיפוצניק. והיא הולכת לחתונה של אביבה מהחנות ירקות, אבל על זה עוד יסופר בפעם אחרת.
שלא לדבר על זה שאת כל המורות שלי מהיסודי, היא הפכה לחברות הכי טובות שלה. לאמא בחיים לא היה דיסטנס. אמא ליקטה חברות דרכנו, דרך המשימות. כל מי שהיה ילד זוכר כנראה, את זה שאמא שלו נהיית חברה של האמהות האחרות מהגן והכיתה. זה נורמלי ורגיל. אבל אמא שלי הגדילה לעשות. הייתי צריכה לחשוד כבר בגן, כשדבורה הגננת והיא נהיו החברות הכי טובות. אז זה היה כיף. אבל כשעליתי ליסודי, זה כבר נהיה בעייתי. תחשבו מה זה, לחזור הביתה מבית ספר, לראות טלוויזיה ופתאום בארבע, נכנסת המורה לתורה ויושבת עם אמא בסלון לרוגלך וקפה. וגם זה מאפיין את אמא, היא לא ישבה אצל החברות שלה בבית. תמיד הן היו באות אלינו. יושבות בסלון והעיניים שלהן מזכירות לי לעשות שיעורי בית.
והיום? נעלמו לי החברות של אמא. יש עדיין כמה שבאות, אבל זה לא אותו דבר. כי אמא כבר לא אותו דבר. היום אני מתגעגעת לפדיחות. לעצבים שהיינו חוטפות עליה, כי מבחינתה אין סודות במשפחת ליטנברג. לסבב בוקר שלה, שבו היא מספרת לכולן שמוריה סיפרה לה בסוד שהיא בהריון. או כדי לבכות להן שעוד לא התחתנתי. לרוגלך של ארבע עם העיניים שמזכירות לי להכין שיעורי בית.
רוגלך של ארבע אחה"צ
מרכיבים
לבצק:
- 500 גרם קמח רב תכליתי או לבן ½3 כוסות
- 1 כף שמרים יבשים
- 65 גרם סוכר לבן 1/3 כוס
- 1 ביצה גודל L
- גביע שמנת חמוצה
- 120 גרם חמאה רכה
- ½ כפית מלח
- 160 מ"ל חלב חמים 1/2 כוס
למלית:
- תכלס מה שרוצים
- ריבת חלב וקוקוס
- נוטלה
או קינמון:
- 100 גרם חמאה רכה
- 100 גרם סוכר
- 1.5 כפות קינמון
להברשה:
- ביצה טרופה עם קצת חלב
סירופ סוכר:
- 1/3 כוס סוכר לבן
- 1/3 כוס מים
הוראות הכנה
- במיקסר עם וו לישה מערבלים את הקמח עם השמרים.500 גרם קמח רב תכליתי או לבן, 1 כף שמרים יבשים
- מוסיפים את הסוכר, ותוך כדי ערבול מוסיפים ביצה, שמנת חמוצה וחמאה.65 גרם סוכר לבן, 1 ביצה גודל L, גביע שמנת חמוצה, 120 גרם חמאה רכה
- מוסיפים את החלב בהדרגה ולשים במשך 7 דקות. מוסיפים את המלח ולשים עוד דקה.160 מ"ל חלב חמים, ½ כפית מלח
- מעבירים את הבצק לקערה משומנת מכל הכיוונים. אני אוהבת למרוח חמאה מכל הכיוונים על עיגול הבצק. ונותנים לו לתפוח עד להכפלת הנפח (בסביבות השעה וחצי). אפשר גם להתפיח לילה במקרר.
- מעבירים את הבצק למשטח מקומח קלות. ומחלקים את הבצק לשתיים. מרדדים כל חצי למלבן דק. עדיף כמה שיותר דק.
- מכינים את המילויים שרוצים.
- מורחים שכבה דקה של מילוי על המלבן. מקפלים לשתיים. ומרדדים שוב למלבן.
- את המלבן חותכים בעזרה גלגלת פיצה למשולשים, כל משולש מגלגלים פנימה, מהצד הרחב לצר.
- שמים את הרוגלך בתבנית אפיה ומתפיחים 20 דקות.
- מחממים תנור על 180 מעלות.
- מברישים את הרוגלך בביצה טרופה. אופים עד הזהבה יפה (בערך חצי שעה).ביצה טרופה עם קצת חלב
- בינתיים מכינים את סירופ הסוכר. שמים בסיר קטן מים עם סוכר, עד לרתיחה. לאחר הרתיחה מבשלים עוד כמה דקות עד שמסמיך.1/3 כוס סוכר לבן, 1/3 כוס מים
- כשהרוגלך יוצאים מהתנור מברישים בסירופ סוכר.
כתיבת תגובה