ורק משתי מילים הכי פחדתי – הוצאה לפועל. כנראה שבכל משפחה יש גם טראומות משפחתיות. אני לא יודעת אם אנחנו מיוחדים בזה. בטראומות. בדרך כלל אני מספרת את הצחוקים שלנו. אבל הטראומות הם חלק ממשפחת ליטנברג. זה מה שהופך אותנו למי שאנחנו. השריטות עיצבו אותנו. מלחמת הקיום הפכה את הבית ליותר מלוכד. המציאות העצובה הפכה אותנו לכאלו שיודעים לצחוק על הכל. היינו בית שמח למרות הקשיים שעברנו. או בגלל.
אני זוכרת שקונים מדיח כלים וצריך דבר ראשון לשפוך עליו קפה. ללכלך, אותו שיראה יד שניה ולא חדש, כדי שבפעם הבאה שהוצאה לפועל יבואו הם לא יעקלו אותו. להחביא טלוויזיה בחדר של אבא ואמא. ויש פרצוף של אחד מהמעקלים שעוד מופיע לי מדי פעם בסיוטים בלילה. כשהמעקלים היו מגיעים הם צלצלו באינטרקום ואמא ברחה מהבית מהר. כי היא אמרה שאם אין מבוגר בבית ורק אנחנו נהיה הם לא יקחו שום דבר. אבל מה עם התמימות שהם יקחו מאתנו? מה עם הילדות? הם לקחו ממני הרבה יותר מאשר טלוויזיה. אבל לטלוויזיה יש מחיר, לתמימות אין. היינו בבית מוריה, אודיה, בנות דודות ואני. ורעדתי מפחד. כי מה הם יקחו? את מכונת הכביסה? אותנו? מה יכולתי לדעת? שלא לוקחים ילדים ולוקחים רק ציוד?
וכשאמא חזרה, איך אפשר להגיד לה כמה מפחיד זה היה? הרי הבנתי שגם היא מפחדת. אז שתקתי ונבנתה עוד חומה. עוד קיר הגנה ממני ומהעולם. הבעיה היתה שהבית, המקום הבטוח, היה הדבר שהפחיד אותי. פחדתי שהמעקלים יבואו, פחדתי להזמין חברות כי אולי בדיוק אז הם יגיעו. ולא רציתי שהחברות יראו את מדיח הכלים עם כתמי הקפה. פעם שמעתי את אבא ואמא מדברים והבנתי שחצי בית בעצם שייך למדינה ומעוקל. והייתי בטוחה שהמדינה עכשיו מחפשת מי יגור בחצי בית שלנו. הייתי בטוחה שהבית יתחלק חצי-חצי עם עוד משפחה שתגור אתנו. למה אף אחד לא הסביר לי שזה לא יקרה? כי לא שיתפתי בפחדים. כי הם נלחמו על קיום, אז חבל להטריד בפחדים של ילדה בת 10.
יש לי הורים מדהימים, אבל אני לא בטוחה שבמאבק הקיום היומיומי שלהם, הם ראו אותנו עד הסוף. אבא תמיד היה בעבודה. אמא תמיד ניסתה לשדר עסקים כרגיל. ותמיד כשהוצאה לפועל הלכו, אמא חזרה הביתה והתקשרה לדווח לאבא מה היה ואז היו שיחות ביניהם לבין העורך דין. אבל אף אחד מהם לא עצר לשאול אותנו איך היה לנו היום. איך הרגשנו. הם לא שאלו ואני לא שיתפתי.
ועדיין אני מודה להם, אני מודה לילדות שהיתה לי. הפחדים האלו. הטראומות. הן מה שהפכו אותי למי שאני. נכון, עבדתי קשה כדי לשבור את החומות שלי ולהרשות לעצמי להיות פגיעה. להראות לאחרים את הפגיעות. לספר למי ששואל מה מפחיד אותי. לסמוך על הבית. לא לפחד משיחה ממספר חסוי. לא לקפוץ מאינטרקום. מהרבה פחדים וחומות הייתי צריכה להפטר. אולי עדיין לא התגברתי על כולם. כי רק משתי מילים אני עדיין מפחדת.
בורקס בשר
מרכיבים
- 1 חבילת בצק עלים מופשר במשך לילה במקרר
- 1 בצל חתוך לקוביות קטנות
- 4 שיני שום כתושות
- 500 גרם בשר טחון
- 2 נקניקיות צ'וריסוס בלי הניילון, חתוך לחתיכות קטנות
- ½ כפית כמון
- 2 כפיות פפריקה מתוקה
- ½ כפית מלח
- ½ כפית פלפל שחור
- ½ חבילת פטרוזיליה קצוצה, ללא גבעולים
- 3 כפות שמן זית
- ביצה
- שומשום / פרג / תיבול לבייגל
הוראות הכנה
- מחממים 2 כפות שמן במחבת רחבה על אש בינונית.3 כפות שמן זית
- מוסיפים את הבצל ומעט מלח ומטגנים כמה דקות עד שהבצל מזהיב – בערך 10 דקות.1 בצל, ½ כפית מלח
- מוסיפים את השום ומטגנים כמה שניות. להזהר לא לשרוף את השום. מוסיפים את התבלינים עם כף שמן ומטגנים עוד כחצי דקה.4 שיני שום, ½ כפית כמון, 2 כפיות פפריקה מתוקה, ½ כפית פלפל שחור
- מוסיפים את הבשר הטחון עם נקניקיות הצ'וריסוס, ומטגנים עד שהבשר משנה את צבעו ונעשה פירורים. לערבב כל הזמן. בערך 10 דקות.500 גרם בשר טחון, 2 נקניקיות צ'וריסוס
- מכבים את האש, מוסיפים את הפטרוזיליה ומערבבים היטב. מעבירים את תערובת הבשר לקערה ונותנים לה להצטנן לגמרי.½ חבילת פטרוזיליה
- פורסים את הבצק על השיש, שמים את המילוי על הבצק ומגלגלים לרולדה. ניתן להגיש בצורת רולדה או לגלגל לשבלול, לפי צורת התבנית.1 חבילת בצק עלים
- מחממים תנור ל-190 מעלות.
- טורפים היטב ביצה עם מעט מלח.ביצה, ½ כפית מלח
- מניחים את הרולדה על תבנית אפייה מרופדת בנייר אפייה.
- להכניס את הרולדה למקרר לקירור של 30 דקות.
- למרוח את הרולדה בביצה הטרופה, לפזר מעל מעט שומשום ולהכניס לתנור לאפייה של 30-35 דקות, עד שמשחים יפהשומשום / פרג / תיבול לבייגל
- מומלץ להגיש עם רוטב פטריות
- הערה: ניתן להקפיא את הבורקסים ולפני האפיה, רק למרוח ביצה ולהכניס לאפיה.
כתיבת תגובה