כולם אוהבים את פורים. גם אני אוהבת. ובכלל, בשנים האחרונות אוהבת יותר, כי הכרתי את הכופר בפורים. אבל זה סיפור אחר שכבר סופר. פורים סימל את החג האהוב עלי. חג ההכנות לפסח. אני נשמעת פולניה כשאני אומרת שזה משהו שאני אוהבת. ואני יכולה להבין את האנשים ששונאים את זה. אבל אני ממש אהבתי. פשוט כי ציפי ליטנברג גידלה אותי. הכנות בבית משפחת ליטנברג, כמו כל דבר, זו חגיגה. ככה זה כשאין טיסות לחו"ל וחופשים בצימרים, אמא שלי אלופה בלגרום לדברים הזויים להיות כיף. ולא נראה לי שהיא התכוונה לזה. היכולת למגנט אנשים סביבה להנות מלהבריק כלי כסף, באה לה באופן טבעי.
השבועיים הראשונים אחרי פורים מוקדשים לבית. והשבועיים הבאים מוקדשים לבישולים. לבישולים עוד נגיע. עכשיו אנחנו בניקיונות.
אמא שלי נכנסת לאטרף. אבל לאמא יש את האטרף הכי מצחיק שיש. כי היא אוהבת להילחץ ותמיד לחיות בתחושה שאין זמן. אבל זה היה הכי רחוק שיש מהאמת. היא לא עבדה והיה לה בבית כוח עבודה זול. הכנות לפסח מתחילות עם מחברת, כמו כל אירוע שמתכוננים אליו. מאמא ירשתי את האהבה לכתיבה, אצל אמא זה היה רשימות, אצלי זה סיפורים. לאמא תמיד יש מחברות. אבל לפני פסח היא יורדת לחנות לקנות מחברת חדשה. כי פסח זה חג ששווה מחברת חדשה. ולוח גאנט של משפחת ליטנברג מתחיל. ואמא, שהיתה מכורה למחברת, היתה כותבת לפרטי פרטים. 11:00-11:15 שיש 1. 11:15-11:30 שיש 2. ומסמנת מה עשינו כבר. אמא היתה חצי יום במחברת, לפחות. כל אחד מקבל משימות. חוץ מאבא. המשימה שלו זה למכור חמץ. סתם, מה אני מלכלכלת עליו ככה? הוא גם מפנה יום שישי, כדי להוציא ספר ספר מארון ספרי הקודש שלו ולנער אבק. אבל זה אבא והעבודות שלו. אנחנו בדברים יותר חשובים.
מתחילים בניקיונות. כבר מפורים אפשר לבקש מאמא לא ללכת לבית ספר. והיא שמחה. אמא הולידה הרבה ילדים, כי כמו שאמרתי, זה כוח עבודה זול. ומה כבר תלמדו בבית ספר? אז תשארו בבית ותעזרו לי. ויש לו"ז של יום ניקיונות. נשבעת לכם ששמעתי שיש כאלו שלפני פסח יוצאים לטייל, לים. אצלנו יש עוצר יציאות. וגם אם אני אגיד לאמא שאעבוד 3 ימים ויומיים אסע לצפון זה לא יעבוד. גם אם אין עבודה. כי הרי היה אפשר לתקתק הכל בכמה ימים. אבל תמיד מרחנו את זה. כי אמא נרגעת כשהילדים שלה בבית. הלו"ז מתחיל בארוחת בוקר. אמא יורדת למטה ומביאה בגטים, לחמניות וקרואסונים. אמא לא האמינה בלשלם לנו. אבל היא השקיעה באש"ל. ארוחות בוקר מפנקות, ולצהריים אנחנו יכולים להחליט מה להזמין. וזה אחת הסיבות שהייתי חולה על החג הזה. חג ההכנות לפסח. את פסח אני הרבה פחות מחבבת. מיד אחרי פורים, המטבח בבית משפחת ליטנברג נסגר לבישולים. ומתחילים להזמין. וחודש הטייק-אווי והמשלוחים נפתח.
השליחים שנאו את משפחת ליטנברג, בזה אין ספק. איפה עוד יחזירו שליח כדי להביא עוד רוטב אלף האיים כי לאודיה לא שלחו מספיק? השליח המסכן של הבורגראנץ', שהביא לנו 2 ארוחות קומבינה, הביא רק 5 שקיות אלף האיים. ואודיה ביקשה שיהיו הרבה רטבים. וכפיצוי תביאו גם שוקו פאי. אחרי ארוחת צהריים כולנו הבנו שאפשר כבר למרוח את הזמן. אמא יושבת לצחוק מהבדיחות של נדב וחיים. אודיה בורחת לחברה. אני מתכננת איזה סרט אקח בבלוקבסטר. מוריה מבקשת מגנום ואני ישר קופצת על ההזדמנות. שולחים את חיים לקנות לכולנו מגנום. וחיים היה מתחיל עם חישובים, כמה עולה מגנום. כמה עלה הבורגראנץ'. והוא לא הבין שזה השכר על העבודה שלנו. והוא יכול היה להתעצבן, אבל אצל אמא, כמו אצל יפה בן דוד, היו תנאים סוציאלים לפי וותק. ככל שאתה מבוגר יותר יתחשבו בצרכים שלך בקניות.
הבעיה היתה שהיה לנו גם אינטרס לא להתקדם בניקיונות יותר מדי. כי ככל שמתקדמים בניקיונות, המקום שבו אוכלים המבורגר, או אפילו מגנום, משתנה. בהתחלה אוכלים בסלון, אחר כך לשולחן פינת האוכל. אחר כך מתקדמים לישיבה על הרצפה ליד הדלת ובסוף עוברים לחדר המדרגות. אז מרחנו את הניקיונות, כדי להרוויח עוד יום שנשב לאכול כמו מלכים על הרצפה בפינת האוכל ואמא מרחה את הזמן, כי ככה היא הרוויחה עוד יום שהילדים שלה מכרכרים סביבה. הבעיה היחידה היתה רק המורים והציונים, אבל בוא נודה על האמת – אף אחד מאתנו לא היה מדען אטום בפוטנציה.
כתיבת תגובה