זכרונות מתבשלים

בבית משפחת ליטנברג סלטים בשבת זה קודש. ולא, אנחנו לא מרוקאים. אבל לאמא תמיד חשוב שיהיו הרבה סלטים, כמו שכבר כתבתי. 4 לפחות של חצילים. סלטים חיים. סלט עגבניות. סלט קופסאות. סלט וולדורף. סלט שואה. כבד רצוץ. ועוד ועוד ועוד. לאמא תמיד היו זמנים שהיא רצה על סלט איזה תקופה ואז הוא פתאום נעלם מהתפריט. ולא מדברים עליו שוב. וכששואלים עליו, אמא לא מבינה מה רע במה שיש השבת על השולחן ורק נעלבת שלא מספיק טעים לנו עכשיו.

ולי תמיד היה קטע בבית. להסתכל מה יש. ולהמציא סלט. אמא היתה תמיד מסתכלת עלי בפליאה. חוקרת מה הוספתי לסלט. ואני אלתרתי ממה שיש בבית. הבעיה שאמא היתה נדלקת ותמיד במוצ"ש הייתי חייבת לשחזר לה מה היה כדי שהיא תרשום במחברת. והייתי צריכה להכתיב משהו שהמצאתי מהראש בלי כמויות. כי אצל אמא אין בערך. היא חייבת לדעת הכל במדויק. כי אחרת איך היא תעביר אחרי זה את המתכון לחברות שלה?

כך נולד סלט הניוקי. סלט שנולד בשבועות, כשאכלנו ארוחה חלבית. ראיתי שיש ניוקי בבית. כן, מהמוכנים האלו שצריך רק לבשל 2 דקות. ראיתי שיש גבינה וירקות כמובן. אז חתכתי וכשאבא חזר מהתפילה, טיגנתי את החלומי והניוקי והגשתי. זה היה מההמצאות הטובות שלי. כמובן שכשהגשתי אותו לשולחן, האחים שלי עשו לי חשבון, איך הסלט הזה עלה יותר מסלט במסעדה. אבל מה אכפת לי. הם אכלו את הסלט ותמיד הייתי אומרת להם, הנה עובדה שזה טעים לכם ואתם אוכלים. אז חיים היה אומר לי, נראה לך שאם אראה 100 שקל על הכביש אני לא ארים? אי אפשר לא לאכול את הסלט שלך, זה לזרוק כסף לפח.

אבל אז הם פתאום קלטו שבסלט יש ניוקי מוכנים והם לא הפסיקו לצחוק עלי. איך לא הכנתי לבד. כי זאת בדיחה ידועה עלי בבית. כל דבר אני מסבכת. ואוהבת להתנשא. אני מכינה לבד לחם מחמצת. קוסקוס. מק אנד ציז. כל דבר שאני ״מגלה״ שמוכרים, אני מכינה, בעיקר כדי לתת לאחים שלי תחמושת נגדי. כדי שהם יצחקו עלי שאני טוחנת קמח. חובצת חמאה. מגדלת ירקות בגינה. כמובן שהם מגזימים. אבל תמיד הייתי נופלת בזה ופתאום מתפלאת איך זה הגיוני שאנשים קונים פלאפל. כי להכין בבית זה הרבה יותר טעים, זול ובריא. ובשניה שאני אומרת את זה, נדב וליטל נדלקים. ולא מפסיקים לצחוק עלי.

ועדיין, ראיתי את הניוקי המוכן הזה ולקחתי אותו לסלט. ואחים שלי לא האמינו לי שהשתמשתי באחד מהדברים שהייתי צוחקת על אמא שהיא קונה. אז אכלנו את הסלט וצחקנו עלי. ואני ידעתי שאמא במוצאי שבת תוציא את המחברת ותכתוב מתכון שלא קיים. הבעיה שאמא לא הרפתה. ניסיתי להסביר לה שזה סלט שיעבוד רק בחג כשאפשר לטגן. כי הניוקי טעים כשהוא יוצא מהמחבת. וגם החלומי. זה לא עזר. אמא נדלקה ואי אפשר להוריד אותה מזה. בשבת הבאה כשבאתי בביתה. אמא הכריזה, הכנתי לך הכל לסלט. נעשה אותו בלי גבינה. כבר טיגנתי את הניוקי. כל מה שהסברתי לה קודם על ניוקי טרי לא עזר. אמא לא האמינה לי שזה לא יהיה טעים מהפלטה. ולמרות שניסיתי להתעקש, אמא ניצחה. הסלט הזה נעשה חלק מהרפרטואר. עד שעבר זמנו, למזלי והוחלף בסלט אחר ולא דיברו עליו שוב.