זכרונות מתבשלים

בבית משפחת ליטנברג היתה לנו מסורת ביתית בימי הולדת. לא מתרגשים מזה. כן, מסורת משונה כזאת. נולדת היום? יופי. עכשיו לכי לשטוף כלים. אצלי אמא עוד השקיעה עם מסיבות הפתעה במקומות הזויים. למשל בטיול שנתי לילי לתחנת כבאות. לא אשכח את הפדיחה. לי ולצחי ביחד. ההורים עשו בושות ובאמצע תחנת כבאות ירקון הביאו עוגות וממתקים לכולם. אבל עם השנים היא נחלשה, וכבר פחות השקיעה. כל פעם שהיה לי יומולדת, אמרתי לאמא, את יודעת שיש לי יומולדת היום? כי אמא ממש גרועה בלזכור תאריכים, וזה לא משנה שזה יומולדת של הילדים שלה. יש לה את ברכי גיסתה או את אבא שיזכירו לה מתי לילדים שלה יש יומולדת. ותמיד כשהייתי אומרת לה – אמא יש לי יומולדת, היא היתה אומרת. יופי, מה קנית לי? כי גם זה היה התיאוריה שלה. שמי שעבד קשה ביומולדת זה היא ולא אנחנו ובזכותה אנחנו חוגגים יומולדת, ולכן היא צריכה לקבל מאתנו מתנה ולא להפך, כמקובל בשאר העולם. כן אמא היתה אלופה בלעטוף עצלנות בתירוץ של איזו סיבה. זה לא שהיא מתעצלת לקנות מתנה, לעשות עוגה ולעשות מסיבה. זה פשוט שהיומולדת שלנו זה בעצם היום שלה.

אבל זה לא יפה ללכלך עליה ככה, כי אצלי בתור הבת הבכורה היתה השקעה. היה כמובן את ספר עוגות היומולדת וקיבלתי עוגות מהספר הזה. מאוד מהר אמא החליפה את הספר הזה בהזמנה של עוגות, אבל אצלי עוד נרשמה עשיה כלשהיא. אחר כך הספר היה ספר נחמד להציץ עליו. אבל אחים שלי כבר קיבלו עוגות מודפסות.  כשגדלנו פשוט בוחרים לאיזה מסעדה יוצאים ליומולדת וזהו. וזה במקרה הטוב. יש כאלו שקבוע מתעלמים מהיומולדת שלהן (הי אודיה ומוריה).

ועכשיו למתני הקטני יש יומולדת שנתיים, אז אני בהתלהבות. בכל זאת חיכיתי לו די הרבה. אז ברור שהוא יקבל עוגה. והלכתי על הנוסטלגיה. כי זה מה שהבלוג עשה לי. ואני עוד לא מצפה שהוא יביא לי מתנה ליומולדת שלו. ובטח אני עוד אגיד לו יום אחד, מה קנית לי מתנה ליומולדת שלך? כי ככה אנחנו. בסוף חוזרים למשפטים שגדלנו עליהם. בסוף כולנו העתק חיוור של ההורים שלנו.

והילד שלי הוא קסם מהלך. שכל יום, בסוף היום, אני נשכבת על הספה מותשת, כי בשעתיים הוא גמר לי את כל האנרגיה. אבל גם הולכת להציץ עליו בלילה במיטה ומחכה כבר לבוקר איתו. הילד שבקושי אוכל משהו, אבל כשהוא אוהב את הקציצות שעשיתי, אין מאושרת ממני. הילד שמדבר המון ג'יבריש, אבל יצר לנו שפה חדשה בבית. הילד שאוהב: חיות, האחים שלו, הדודים, הסבא וסבתא, ולהוסיף י' לכל מילה כדי להראות חיבה. לקפוץ, להשתולל, ללכת לגן, לצאת לסיבוב עם צ'וקה. לשמוע סיפורים ולהקשיב לשירים על ציפורים. לקשקש עם עצמו ועם הבובות שלו במיטה. הילד שרואה פילים בעננים. שבימים שאורי ואיתי לא נמצאים. הוא שמח. אבל פחות. ילד שאוהב לעבוד עלינו שעשה קקי, כדי לצאת מהמיטה. שאוהב לצחוק ולהצחיק. ילד שאני מקווה שבכל שנה נבחר ביחד איזה עוגה נעשה מהספר. הילד שהבלוג הזה נולד איתו. ובזכותו אני פה משמרת ומחדשת ומספרת על הבית שגדלתי. על הבית שבנינו עכשיו. מזל טוב.