גדלנו ברעננה. מה שגרם תמיד למי שפגש אותי לחשוב עלינו הפוך ממה שאנחנו באמת. אומרים לאנשים רעננה, הם חושבים בנט. וילה עם בריכה. אבל רעננים מליינים אנחנו לא. דירת 4 חדרים. לא גדולה. חדר לבנות, חדר לבנים וחדר להורים. אבל זה לא הפריע לנו לארח בבית המון. כמו שחברה שלי פעם אמרה, הבית שלכם הוא דוגמה קלאסית למשפט "ולא אמר אדם לחברו צר לי המקום". כי כשיש רוחב לב כמו של אמא, יש מקום לכולם. לארח. לישון אצלנו. השולחן תמיד פתוח לאורחים. המיטות על בסיס מקום פנוי. את רוצה לארח? אין בעיה, אחים שלך ישנו בסלון. והכל בכיף. בלי בושות או רגשי נחיתות. שמחנו בבית הצפוף והמאושר שלנו.
לא היו לנו הרבה מותרות בבית. נכון, היתה טלוויזיה וכבלים – כי אבא לא יוותר על שידורי ספורט מאנגליה וליגת האלופות. אבל לא היו חופשות מפנקות מחוץ לבית. לא היו מלונות, או חו"ל. החופשות שלנו היו בחוף הכנרת. והחו"ל היה לנסוע לבית אל. והיתה המון תושיה של עניים, לא היה כסף לשולחן פינג פונג אבל חיים ונדב רצו, אז הם הכינו. הביאו שולחן שישב על השולחן. רשת ומטקות.
אם יש משהו שלא קיצצו בו זה אוכל. בבית אוכלים טוב. לא היו חסרים בבית חומרי גלם או שפע. מזה תמיד היה בבית והרבה. יוצאים למסעדות לפעמים. לא ליקרות, בעיקר לשיפודיות. אבל הטובות. ניסע לשכונת התקווה לאכול אצל בוסי. ולפרדס כץ לאכול קוסקוס. לד"ר שקשוקה לשקשוקה. להרצליה לצארום. אמנם הבית היה מוגבל בגלל הכשרות. אבל כמו שכבר אמרתי. אמא היתה פודי. אז נוסעים לאכול במקומות הטובים. קונים פרודוקטים טובים. ומבשלים מדהים.
אמא ידעה שיש דברים שהיא לא יודעת להכין, אבל אוהבת לאכול. וגם הילדים שלה. כי מה לעשות שאמא גדלה בבית מזרח אירופאי והרבה מהמאכלים לא הגיעו מהיבשת הזאת. אז היתה לה חברה – תקווה. הלוואי שאמא היתה מספרת לי איך הכירה אותה. היא היתה מגיעה אלינו והיא ואמא היו מבשלות ביחד במטבח ואמא שילמה לה על הבישולים. אפשר לקרוא לזה מבשלת. אבל אמא התייחסה אליה כחברה שלה. אולי כדי שלא נבין שזה לא תואם את המעמד הסוציו אקונומי. אבל כמו שאני מכירה את אמא, היא לא התייחסה לזה ככה. היא באמת היתה חברה של תקווה.. פשוט שילמה לה על העבודה.
היא היתה באה ומכינה מפרום. וכל מיני ממולאים טעימים. וכרובית עם בשר. פעם אמרתי לה שאני אוהבת מרק קובה אז היא הכינה לי. ומאז גם היתה מכינה לנו המון קובות. והיינו מוסיפים למרק. והבית נפתח לטעמים חדשים. אמא אהבה את המתכונים של תקווה, אבל בסוף לא הצליחה להפטר מהמזרח אירופאיות שלה עד הסוף. והיא אהבה "לשכנז" מתכונים. היא לקחה מרק תימני והיתה מוסיפה לו קניידלך. את הקובה היתה מוסיפה למרק עוף. את המפרום היתה מגישה על פירה. כי סיר קוסקוס לא היה לנו. כשרוצים קוסקוס נוסעים לפרדס כץ. אמא התעקשה תמיד שהיא לא יודעת לבשל את הדברים האלו. היא היתה עוזרת לתקווה במטבח ומנסה בכוח לא ללמוד ממנה. כי למה שהיא לא יודעת להכין, קל להמשיך לעשות מיקור חוץ. וככה חברה שלה תקווה תבוא פעם בכמה זמן ותגרום לבית להריח קצת אחרת.
מפרום כרובית / תפוחי אדמה
מרכיבים
למילוי:
- בצל אחד גדול
- 4 שיני שום קלופות
- מקל סלרי אחד
- ביצה L
- 3 כפות פרורי לחם
- 3 כפות שמן זית
- כף ראס אל חנות
- כפית מלח
- 500 גרם בשר טחון
למפרום:
- תפוחי אדמה למי שלא אוהב כרובית
- כרובית מחולקת לפרחים
- כוס קמח טמפורה
- 2 ביצים
- שמן לטיגון
לרוטב:
- שמן זית לטיגון
- 4 שיני שום
- 5 עגבניות
- 4 מקלות סלרי
- קופסת שימורי עגבניות מרוסקות
- כף כמון
- כפית כורכום
- מלח ופלפל
הוראות הכנה
למילוי:
- מרסקים במעבד מזון את הבצל, שום, סלרי.בצל אחד גדול, 4 שיני שום קלופות, מקל סלרי אחד
- מוסיפים את שאר המרכיבים, בפולסים עד שנעשה אחיד.ביצה L, 3 כפות פרורי לחם, 3 כפות שמן זית, כף ראס אל חנות, כפית מלח, 500 גרם בשר טחון
- שמים במקרר עד המילוי.
- מרתיחים את פרחי הכרובית בסיר עם מים רותחים ל5 דקות.כרובית מחולקת לפרחים
- מסננים ומצננים.
- את תפוחי האדמה חותכים לרוחב לפרוסות דקות.תפוחי אדמה
- לוקחים פרוסת תפוח אדמה ושמים בשר ועוד פרוסת תפוח אדמה.
- לכרובית: לוקחים חופן מתערובת הבשר וממלאים.
- שמים צלחת של קמח וקערה עם הביצים.כוס קמח טמפורה, 2 ביצים
- כל מפרום טובלים בקמח ואז בביצה.
- מטגנים טוב מכל הצדדים.שמן
מכינים את הרוטב:
- מחממים מחבת עם שמן זית.שמן זית
- מטגנים את השום 2 דקות.4 שיני שום
- מרסקים את העגבניות והסלרי (הכי טוב במעבד מזון / נינג'ה).5 עגבניות, 4 מקלות סלרי
- מוסיפים את העגבניות, הסלרי וקופסת השימורים.קופסת שימורי עגבניות מרוסקות
- מתבלים.כף כמון, כפית כורכום, מלח ופלפל
- מביאים לרתיחה ומוסיפים את המפרומים.
- מבשלים על אש נמוכה-בינונית למשך שעה.
- מומלץ להגיש מעל קוסקוס.
כתיבת תגובה