זהו, המקצה האחרון של החגים. ותמיד לשמחת תורה כבר מגיעים עם הלשון בחוץ. כל החגים הם כיף או סבל. תלוי מה בא לך. אבל לא משנה לאיזה צד של ספקטרום הרגשות אתה מתחבר, עדיין מגיעים לשמחת תורה בלי כוח לעוד חג. לעוד ארוחה חגיגית. גם כבר לא מארחים או מתארחים. בעיקר לדתיים, כי קשה לתזמן את הבית כנסת. ושמחת תורה זה עונש בבית כנסת. זה כ"כ ארוך. ותמיד היינו מסתובבים, יוצאים. חוזרים. ועדיין יש תפילה.
ובשמחת תורה יש חתנים בבית כנסת. והכי חשוב שמיד אחרי שהחתנים עולים לתורה, מישהו חייב ללכת הביתה להגיד לאמא שעוד מעט חוזרים. ובעיקר לדווח לה מי החתנים. כי בשמחת תורה יש חתן תורה, חתן בראשית וחתן כל הנערים. רק מי שגדל בבית כנסת יודע מה זה חתנים. אבל אנסה לאמל"ק את זה. בשמחת תורה מסיימים לקרוא את התורה ומתחילים את התורה מחדש. אז זה טקס כזה בבתי כנסת, יש חתן תורה, שמסיים את התורה, וחתן בראשית, שמתחיל אותה מחדש, והם מתחתנים עם התורה. בכל בית כנסת זה שונה, יש כאלו שקונים, יש כאלו שעושים רוטציה. אצלנו יש ועד שבוחר, וזה בחירות מרגשות. פרס נובל של הבית כנסת. ובדרך כלל בעזרת נשים מרכלים למה הוא זכה בכבוד. וכולן מסתכלות על האישה, שקנתה שמלה חדשה לכבוד המאורע. כי לאישה דואגים לגלות קודם, בעיקר כדי שלא יהיה פאדיחות והיא תהיה בבית בזמן שמעלים את בעלה לתורה וכל הבית כנסת שר לו.
ומה שאני זוכרת מהחתנים זה שאני כבר עייפה ורעבה ורק רוצה ללכת הביתה. אבל מה לעשות שאני חייבת לדווח לאמא מי החתנים. ובשניה שמחריזים "יעמוד החתן" אני מתגנבת לי החוצה. וסופסוף אני חוזרת הביתה. אמא בסלון עם עיתון לאשה, מחכה שנחזור כבר, בולעת בצמא כל פיסת רכילות מהבית כנסת. ואז אנחנו הולכות למטבח. מבשלות תפוחי אדמה. מטגנות שניצלים. חותכות ירקות לסלט.
בבית משפחת ליטנברג בחיים לא יהיה שניצל בשבת. כי שניצל אוכלים רק טרי. אבל בחג מטגנים שניצלים. ובמקום הצ'יפס של אמצע השבוע יש פירה וחייבים גם סלט ירקות. ותאמינו לי זאת ארוחה מושלמת, יותר טעימה מכל ברווז ברוטב של ראש השנה.
ויושבים ומקטרים על ההקפות, למה זה כזה ארוך. ולאמא חשוב לדעת שאבא קיבל הקפה ראשונה. ומרכלים על החתנים. וזה באמת לא מעניין. כשעברתי לגור בירושלים, אף פעם לא חזרתי הביתה בשמחת תורה. כי זה חג הביצה הירושלמית. ומה שהיה לי הכי כיף, ששם גם אפשר להיות כל התפילה בחוץ, בלי להכנס פעם אחת, ואין אבא שמסתכל עלי. והחתנים זה לא אישיו. אולי אלו של החופה. לא אלו של התורה. ותמיד ידעתי שבמוצאי חג אמא תתקשר לדווח לי מי החתנים. ובאמת שלא עניין אותי. והייתי אומרת וואו. ואמא היתה ממשיכה בסבב הדיווחים, כי הבחירות לחתנים עניינו אותה יותר מהבחירות לראשות הממשלה, במובן מסויים. והיא בטוחה שאני, ברכי, מוריה, אודיה וחסידה לא נרדם אם לא נדע ששמיר הוא חתן תורה.
והשנה לא יהיה סבב כזה כי אמא לא בדיוק מתעניינת במה שקורה סביבה. יושבת על הספה בעולם משלה. ובא לי לצעוק ולהעיר אותה מהחלום הזה. ולהגיד לה עזבי, את השניצל והפירה אני אכין. אבל לכי לבית כנסת. תקני שמלה חדשה. כי אבא חתן בראשית.
פירה פרווה מושלם
מרכיבים
- 6 תפוחי אדמה גדולים
- מלח
- כוס שמן זית
- עגבניה
- כף מלח
- כפית פלפל שחור
הוראות הכנה
- מקלפים את תפוחי האדמה ומבשלים בהמון מים עם מלח עד שמתרככים6 תפוחי אדמה, מלח
- מסננים מהמים, מחזירים את תפוחי האדמה לסיר ומבשלים 3 דקות בלי מים (כדי שיאבדו מים מהבישול)
- מועכים טוב
- מוסיפים שמן זיתכוס שמן זית
- חותכים עגבניה ל2 ומועכים אותה בין הידיים ומוסיפים את זרעי העגבניה לפירהעגבניה
- מתבלים ומגישיםכף מלח, כפית פלפל שחור
כתיבת תגובה