זכרונות מתבשלים

אהבתי את ערבי הקיץ בבית. יושבים כולם בסלון. חוץ מאבא, הוא בדרך כלל בשיעור תורה. לא יודעת כמה הוא צדיק. כנראה יותר רוצה שקט מהכאוס שנקרא המשפחה שלו. כולנו יושבים ומנסים לראות ולשמוע את דודו טופז, אבל זה לא ממש עובד כי לכל אחד זה מזכיר סיפור. וצועקים, ונקרעים מצחוק. הטלוויזיה היא הרקע שלנו, כי אנחנו די קולניים.

חותכים אבטיח. אמא תמיד אהבה את השילוב של אבטיח ובולגרית ואני שנאתי. כי בולגרית מלוחה לי מדי. לא אוהבת את הגבינה הזאת כל כך. אמא התבאסה בשבילי שאני לא אוכלת את השילוב הזה, אז יום אחד חזרה עם המצאה גאונית. קנתה לי צפתית. ופתאום היה לי טעים. והבנתי על מה כולם מדברים.

ובתחילת הקיץ תמיד יש  ווימבלדון. וטניס זה כיף. אבא היה חוזר הביתה מוקדם, כדי לראות. ומבחינתי, הכיף בטניס, במיוחד בווימבלדון, זה לא החוקים, לא האייסים ולא השבירות. אני אוהבת שמראים את הקהל. את בקהאם, את משפחת המלוכה. אנחנו יושבים מול המסך ואני מחכה לזהות את טום הנקס או את פרגי ולהתלהב. ואחים שלי כרגיל פה כדי לצחוק על פדרר ונדאל. אין עוררין שטניס זו תחרות קשה לספורטאים. אבל כנראה שיש עוררין. כי פדרר פחות מרשים אותם. לכו תבינו. ואנחנו אוהבים להתווכח על זה. שרק כדורגל הם מחשיבים כספורט אמיתי. טוב, לפעמים גם כדורסל.

וקיץ שיש בו אולימפיאדה זה הכי כיף. אני צופה באתלטיקה, שחיה או ג'ודו. וחיים ונדב, אם על טניס הם צוחקים שזה לא ספורט, פה בכלל הם בעננים. האולימפיאדה נותנת להם מלא חומר לבדיחות. כל ספורטאי פה לא מגיע לרמה של רונאלדו. הם בכלל כועסים עלי שאני קוראת לאנשים האלו ספורטאים. יוסיין בולט או מייקל פלפס לא שווים כלום בעיניהם. אין הרבה אנשים שיכולים לזלזל ביוסיין בולט, שיאן אולימפי, הבנאדם היחיד ששבר שיאים בכל מקצה שהשתתף בו. אבל חיים ונדב צחקו עליו שהוא רץ רק 100 מטר. שאפילו לבגרות בספורט רצים יותר. שרונאלדו רץ 12 קילומטר במשחק אחד. ובולט רץ רק 10 שניות ועל זה הוא מקבל מדליה. על 10 שניות. והם אוהבים לצחוק על האולימפיאדה. אם בדיחות על האולימפיאדה היו ספורט אולימפי, חיים ונדב היו מביאים לישראל עוד מדליה.  

אבל אז מגיע תחרות של איזה ישראלי וכולנו לימור לבנת. רוצים לראות ביחד ולהבין בספורט הזה. ובקרב האחרון של אריק זאבי, חיים ואני היינו בבית. וחיים הלך לחתוך לנו אבטיח למשחק. וצעקתי לו שמתחיל ושיבוא מהר. והוא אמר לי שאין בעיה, עוד דקה הוא מסיים. והוא באמת סיים בדקה. אבל אריק זאבי סיים ב43 שניות.