זכרונות מתבשלים

זהו, המקצה האחרון של החגים. ותמיד לשמחת תורה כבר מגיעים עם הלשון בחוץ. כל החגים הם כיף או סבל. תלוי מה בא לך. אבל לא משנה לאיזה צד של ספקטרום הרגשות אתה מתחבר, עדיין מגיעים לשמחת תורה בלי כוח לעוד חג. לעוד ארוחה חגיגית. גם כבר לא מארחים או מתארחים. בעיקר לדתיים, כי קשה לתזמן…

איזה דבר מיותר ולפעמים קשה זה להיות דתל"שית. יש תחושת תלישות יותר מדי פעמים בחיים. אני מגיעה לבית כנסת לשמוע שופר בראש השנה ומרגישה תלושה. אני יושבת עם חברה בגינה ביום כיפור ומרגישה תלושה. לא מרגישה שייכת לבית כנסת בשבת, אבל גם לא למסעדה בשישי בערב. רוצה את ההווי בלי ההלכות. ובכלל, ההלכות זה עוד…

וישר מראש השנה עוברים ליום כיפור. ובערב יום כיפור אוכלים 2 ארוחות גדולות אחת בצהריים ואחת ממש לפני הצום. ואין חידושים גדולים בתפריט. כל שנה אותו דבר. בארוחה הראשונה יהיה מרק עוף עם קרפלך. והייתי מחכה לזה. גונבת קרפלך עוד לפני שהתחלנו. כי באמת אין טעים כזה. זה היה השילב המושלם. המרק עוף של אמא…

הכי קשה לקנות לאמא מתנה, ליומולדת, לסתם אירוע, לחג. כל המתנות הקלאסיות לא מדברות אליה. פרחים היא לא אוהבת, רק כאלה לא אמיתיים. זה סתם עושה לה לכלוך כשהם מתחילים להשיר. וריח. ותמיד היא אמרה שרק בוגדים קונים פרחים. תכשיט? בקושי היה לה. רק לאירועים היתה שמה איזה עגילי קליפס ואת אחת משתי השרשראות שהיו…

רוצים לדעת את הסוד של אמא שלי לחיי נישואים טובים? חכו עוד נגיע לזה, בינתיים אספר לכם על הבית שלנו. תמיד היינו דתיים, מי יותר, מי פחות. אמא פחות. זה לא שהיא לא היתה דתיה, היא פשוט לא היתה מתעסקת בקטנות. כמו הסכו"ם בבית. הסכין הטובה היתה בשרית או חלבית לפי הצורך. תלוי מה מכינים…

יש אירועים משני חיים שמתחילים כמשהו קטן, פשוט ויומיומי, אבל הופכים למשהו גדול ומשמעותי. או לפחות בעיניים של ילדה בת 16.  מחנה הרא"ה היה אירוע כזה. אירוע קטן שהוביל לגדול, שהיום נראה לי קטן וחמוד. אז, הרגשתי שהלוחות הטקטונים זזו, משהו באופי שלי השתנה. יצאתי מהשבלול שהייתי בו קודם.  מחנה הרא"ה. יום שישי בצהריים. הכל…

כיתה ו' היתה השנה שהכי שנאתי בחיים שלי. רציתי רק להשתבלל בתוך עצמי. להעלם. רציתי שיגמר כבר היסודי, ולא אצטרך לראות את הבנים שלמדו איתי. רציתי חברויות אחרות ממה שהיו לי ובעיקר שנאתי את הגוף שלי.  התפתחתי יותר מהר מרוב חברותי לכיתה. היה לי ציצי שכבר נראה כמו ציצי, דבר שלא נעלם מעיניהם של הבריונים…

אמא אהבה מאוד את המילה הכתובה. ואני לא מתכוונת לספרים. זה היה פחות עם עובד ויותר דניאל סטיל. אחר כך גם את ספרות העילית היא עזבה, לטובת עיתון לאשה ובכלל לעיתונים. פשוט אצל דניאל סטיל לא היו מתכונים. כי הרי הדבר שהיה הכי חשוב לבדוק, אחרי הרכילות כמובן, זה אם יש מתכון בעיתון ואז לקחת…

קיץ 1997. כשהייתי בת 16 רציתי לטוס לפולין עם חברות שלי למסע לפולין. סבתא התנגדה נחרצות. אמרה שאין מה לראות במקום שבו קברו את הנשמה. ואני צריכה להנות ולנסוע למקום שיש בו חיים. היא שיחדה אותי ואמרה שתשלם לי על כרטיס טיסה לאנגליה, לסבתא שגרה שם, רק שלא אטוס לפולין. אז כיבדתי את הבקשה שלה,…

הייתי בת 20 כשטסתי לארצות הברית לעבוד במחנה קיץ. אחד המרצים במכללה החליט שאני מתאימה לזה, הציע ומיד אמרתי כן. כי אם יש משהו שאני חזקה בו זו ציונות, לא הכרטיס טיסה חינם לארה"ב, כולל כסף לטיול אחר כך. מה פתאום. גם לא לחוות מקרוב את החוויה האמריקאית של הסרטים- מחנה הקיץ. אני נסעתי רק…